ניפוח זכוכית מסורתי 

 

השלב הראשון בתהליך ניפוח זכוכית דומה ממש לניפוח בלוני מסטיק, אך הרבה יותר מסובך.

 

כדי ליצור יצירה בניפוח זכוכית דרושים שלושה תנורים. התנור הראשון הוא תנור התכה, הכור. זהו תנור מבודד היטב אשר חומו מגיע לטמפרטורה של 1200 מעלות. התנור השני הוא תנור לשמירת החום ושמו גלוריהול, והתנור השלישי הוא תנור הרפיה - תנור שבו מצננים את הזכוכית, צינון איטי.

 

לאחר שמתיכים את הזכוכית בכור היא נעשית צמיגה והמרקם שלה דומה לדבש  -  ואז מתחיל העיבוד. את הזכוכית מנפחים בעזרת צינור ניפוח עשוי מתכת מיוחדת, עמידה בטמפרטורות גבוהות. מחממים את קצה הצינור ואוספים באמצעותו את הזכוכית הלוהטת מן הכור. מאחר והזכוכית המותכת צמיגית או נוזלית יש להקפיד לסובב את הצינור בלי הפוגה, כי ברגע שמפסיקים לסובב אותו הזכוכית נוזלת ממנו.

 

כמו בעבודה עם חימר על אובניים, כך גם ניפוח זכוכית מבוסס על ריכוז החומר על ידי סיבוב. מאחר והזכוכית לוהטת ולא ניתן לגעת בה בידיים, משתמשים בעיתון רטוב או בכף עץ -  חומרים שאינם מוליכים חום. כמו כן, בתהליך העבודה משתמשים גם בסוגים שונים של כלים שדומים לפינצטות ומספריים ובהם אפשר לעבד את הזכוכית, לחתוך אותה, למשוך ממנה חוטים, לשטח או לנפח אותה.

 

אך מתעוררת בעיה: בזמן העבודה, ולמעשה בתוך שניות, הזכוכית הופכת מנוזל לוהט שחומו 1200 מעלות לחומר קשיח ושביר שחומו 600 מעלות. בשביל למנוע את המעבר הקיצוני יש לחמם את הזכוכית, אך, כמובן לא להתיך אותה או להחזירה למצב נוזלי וחסר צורה. לשם כך משתמשים בתנור השני, גלורי הול. לאחר החימום בגלורי הול טמפרטורת הזכוכית עולה והיא הופכת להיות גמישה כך שאפשר להמשיך ולעצב אותה לצורה הרצויה.

 

והתנור השלישי? לתוכו מכניסים את המוצר המוגמר כדי שלא יתקררמהר מדי, כי הזכוכית רגישה לשינויי טמפרטורה מהירים וקיצוניים ועלולה להגיע למצב שנקרא "שוק תרמי" המוביל לסדקים ושברים. 

התנור הזה נקרא תנור הרפיה, משום שהוא מאפשר את הרפיית החומר ואת צינונו בהדרגה מחום של 500 מעלות לטמפרטורת החדר. זמן הקירור של הזכוכית תלוי בעובי הדופן שלה. ככל שהמוצר עבה, כך זמן הקירור מתארך. התהליך עשוי להימשך כמה שעות, ימים אחדים ולפעמים אפילו חודשים.

אמנות שבירה לוגו חדש-05.png